יום ראשון, 15 דצמבר 2019

חבל שאי אפשר ללכת עירומים

"… חבל שאי אפשר ללכת ערומים!…" 
מאת רקפת דייג –  הנחייה אישית להורים עפ"י שיטת אדלר

אתם מכירים את השיר "…חבל שאי אפשר ללכת ערומים !…" ?

זאת שאלה מצויינת. למה אי אפשר ללכת ערומים ליד הילדים? הרי כשהם נולדו, טיפלנו בגופם הערום, נהנו מהמגע, מהריח –הכל היה טבעי. גם מהמקלחות המשותפות," והטוכסים" הערומים על החוף. הכל היה עם שמחה.

עד שביום אחד זה קרה. ילדי הקטן אמר לי : "לא כיף לי לראות לך את הפיפי!"
חשתי
עצב ובושה. אני גדלתי בבית מעדה מסויימת, שבו הערום היה טבעי. לכאורה, מעולם לא שמחתי לראות גופים ערומים, בוודאי שלא את של הורי פשוט כי זה מגעיל!
בעלי מאידך גדל בבית מעדה אחרת ומעולם לא ראה את משפחתו במערומיה.
ילדיי כאמור הם ילדי תערובת ולכן השאלה היא, ע"פ איזה דפוס עלינו לגדל את ילדינו?

בגיל 5 בערך, מתחילים הילדים להבין כי יש שוני בין בנים ובנות. מתחילה המודעות לאברי המין והבידול. לכן חשוב להסביר לילדים מהם הגבולות בנושא המיניות.

יש לחנך, שאומנם כאשר ההורים שוטפים אותם, הם נוגעים באברים הפרטיים (גם הטוסיק הוא איבר פרטי) אך לאיש זר אסור לגעת באזורים אלו.
כאשר הילדים מפנימים כי יש גבול והמיניות היא נושא, הם מבקשים שיכבדו את המיניות שלהם.

 אז מה הקשר להורים ערומים?
הורים ערומים משדרים לילד שהם לא מכבדים את המיניות שלו.

ילדי הוא ילד בריא אשר הביע בצורה ישירה את הסתייגותו לערום שלי. הפתיחות והקרבה אפשרה לו להביע את רגשותיו.

וכך קרה, שמאז שהחלו ילדיי להתפתח מינית, מעולם לא ראיתי אותם ערומים.
מאידך לא הפכתי את הערום שלי למשהו שאני מסתירה אותו. כאשר הילדים נכנסו למקלחת, אמרתי להם שאם הם רוצים הם מוזמנים להישאר, אך אם זה לא נעים להם אני אכבד את בחירתם.

כמובן שהם יצאו מהחדר בריצה!

אמנם יש משהו עצוב בהתנתקות הזאת הסימביוטית בין ההורה לילד, אך גם שמחה, לראות את ילדנו גדל ומפתח את האינדבדואל הייחודי לו  ובשל כך עומד על שלו.

כיום, לאחר שילדי בגרו, אני "מסניפה" תינוקות של אימהות אחרות ותוהה בליבי – מדוע אי אפשר ללכת ערומים?

מהי הבחירה שלכם? כיצד תגדלו את ילדכם? כמו בבית של בעלי או כמו בבית הוריי?

בברכה : רקפת דייג

הנחייה אישית להורים ע"פ  אדלר

הדפס
תגובות פייסבוק

תגובות