יום שני, 20 מאי 2019

חשיבות ההורה בחיי המתבגר

חשיבות ההורה בחיי המתבגר

מאת: מירי גבע – מטפלת זוגית ומשפחתי ומחנכת ל"מיניות בריאה M.A "בייעוץ חינוכי.

המשפחה הינה המסגרת המעניקה תמיכה רגשית והיא גם, התורמת העיקרית לחינוכו של הילד.

בצד השינויים הרגשיים והחברתיים אותם חווה המתבגר, עליו להשתחרר מהתלות הרגשית בהוריו, לבנות מערכת אינטימית ומערכת של חיי חברה.

"ההיפרדות מלווה לעיתים במשברים, שכן, לא תמיד מאפשרים ההורים למתבגר להיפרד מהם.

במקרים שכאלה, אין למתבגר ברירה אלא להיפרד מהוריו בדרך הקשה שבה הוא מתמרד נגד הסמכות ההורית, תוך כדי מריבות ועימותים" (בר-אל, 1996) .

המתבגר מצפה מהוריו שיכירו באוטונומיה שלו ובשוויון ערכו במשפחה, תוך שהם מדברים איתו "בגובה העיניים".

המתבגר החש בצורך בעצמאות מחד, עדיין תלותי בהוריו מאידך.

הוא זקוק לתמיכת הוריו ומייחס חשיבות לדעותיהם (א. זיו, 1984).

הדרך שבה תופסים המתבגרים את עמדת הוריהם כלפיהם, משפיעה באופן ניכר על התנהגותם.

רמת האסרטיביות החדשה ויחס ההורה להתנהגותו; עירוב של קבלה והתנגדות, מעודדים אצל המתבגר רמה חדשה של הבנה הדדית. לבני העשרה יש הבנה חדשה על יחסי הורים-ילדים והסמכות ההורית.

בתקופת ההתבגרות המאוחרת (גילאי 18 – 24), הם כבר רואים את הסובלנות והכבוד ההדדיים כבסיס לפעילות-גומלין בינם לבין הוריהם, כאשר כוחותיהם כמעט שווים.

ואז, כאשר הורים וילדיהם מגיעים להבנה הדדית, כמות העימותים יורדת.

ליחסים הטובים של המתבגרים עם הוריהם יש חשיבות רבה, במיוחד בתקופה של שינויים אינטנסיביים.

על-אף שהמתבגרים מצויים פחות במחיצת הוריהם, זקוקים להם המתבגרים מאוד.

יחסים טובים מספקים למתבגר בסיס איתן ממנו הוא יכול "לצאת אל העולם" ולחפש את זהותו ממקום של בטחון! שכן, איכות הקשר בין המתבגר להוריו תורמת לבריאותו הנפשית.

"משימת ההורים כלפי ילדיהם בגיל ההתבגרות היא להתייחס אליהם מתוך מודעות ל"קיומם האובייקטיבי", ולאפשר להם להיפרד ממקום של ידיעה שבשעת הצורך ייענו להם" (א.זיו, 1996).

על הורים למתבגרים להכיר בדרכי החשיבה החדשות של ילדיהם ולחתירתם לאוטונומיה, לביטוי עצמי ולהשפעה תוך מעבר מפיקוח על הילד, לפיקוח על הפיקוח העצמי של הילד, בעזרת הדרכה ומתן משוב כך, שהמתבגר ילמד בהדרגה לקבל את האחריות למעשיו.

תפקיד ההורה במעבר מילדות לבגרות, מקביל לתפקידו במעבר מהינקות לילדות; על ההורה לעזור לילדו להפוך ולהיות עצמאי יותר; אדם בוגר האחראי למעשיו.

הורים המביעים אמון בילדם ומעניקים לו חופש-פעולה עפ"י יכולתו, ללא שיפוט לחומרה, כאשר הילד נכשל, מעניקים לו תחושת אוטונומיה של הכרה וידיעת יכולותיו ומגבלותיו.

הדפס
תגובות פייסבוק

תגובות