רגשות אשמה בהורות – גורמים והתמודדות
מאת רקפת דייג – מדריכה אישית להורות עפ"י שיטת אדלר
בכיתה ב', הבן שלי התקשה בכתיבה. פניתי למורה כדי למצוא פתרון לבעיה. התגובה שקיבלתי הייתה:" אל תאשימי את ביה"ס, זאת גם אחריות שלך, שבי עם הילד ותתעמתי אתו שיכתוב כמו שצריך!" .
אתם בטח יכולים להבין שאחרי משפט כזה של האשמה, התקשורת בינינו הייתה לא נעימה.
חזרתי הביתה מתוסכלת! במקום למצוא פתרונות כיצד לסייע לילד, חשתי אשמה: "אני אמא לא טובה".
מה זו "אמא טובה"? האם זו אמא היודעת תמיד מה לעשות? האם זו אמא שאף פעם לא כועסת? האם זו אמא שתמיד יש לה כוח לשחק משחקי קופסא?
באופן טבעי, הרצון שלי ושל הורים אחרים הוא להיות הורה מושלם. אך לצערנו במציאות זה לא מתאפשר. הרי מלבד ילדינו יש לנו חובות ובחירות אחרות, אשר מאלצות אותנו לשלם מחיר.
אנחנו לא אוהבים את המחיר. אנחנו מקבלים החלטה כאשר הרווח גדול יותר מהמחיר.
לדוגמא : אמא אשר בוחרת בקריירה מתוך ערך ההתפתחות המקצועית, תצטרך לשלם על כך מחיר – להיות פחות שעות עם ילדיה. מאחר ובמציאות דרישות המשרה הן כאחת עשרה שעות, מתוכן שעתיים פקקים, אזי כי נשארו שעתיים ביום – חשבון פשוט.
כדי לחיות בשלום עם המציאות אנחנו מגייסים לעזרתנו את רגשות האשם.
כאשר יש קונפליקט בין שני ערכים, למשל, ערך התפתחות מקצועית לערך המשפחה, אנחנו נשתמש בכלי רגשות האשם כדי שנוכל לחיות עם עצמנו בשלום . הדילמה היא בין קריירה לאמהות במשרה מלאה והפיתרון הוא רגשות אשמה אשר יעזרו לנו להתמודד עם המציאות .
לצערנו ,לרוב, השימוש שאנחנו עושים עם כלי רגשות האשם מחמיץ את המטרה. בזמן הקצר שנותר לנו ביום עם הילד אנחנו בוחרים לחבק אותו ולהרגיש אשמים כך שלמעשה בהוויה אנחנו מתעסקים בעצמנו ולא רואים את ילדינו.
אמא מושלמת קיימת רק באגדות. אמא שלמה עם הבחירות שלה השוקלת את המחיר והרווח ועושה בחירה, זה מציאותי.
לאחר שנעלבתי מהמורה והתעסקתי בעצמי, בחרתי להתמקד במטרה: עזרה לילד בכתיבה, בשיתוף פעולה עם ביה"ס. הצעתי למורה שנחשוב ביחד על דרכים נוספות לעזור לילד.
מתוך הרצון שלי לגדל ילד אחראי ועצמאי, לא רציתי לשבת עם הילד ולהיות ה"שוטר" שלו, בעיני זה משדר לילד חוסר אמון ביכולות שלו. הייתי חייבת למצוא דרך אחרת.
ואכן מצאתי, בשיח משתף עם המורה העלנו מגוון אפשרויות לעזרה בכתיבה:
* תרשים שיצרנו ביחד, סדר פעולות בכתיבה .
* הקלטה של תשובה בטלפון הנייד והשמעתה , כך שהתשובה תהיה מלאה .
* לשבת עם הילד ולבדוק באילו אותיות מתקשה .
ועוד…
תוך זמן קצר בני שיפר משמעותית את הכתיבה . שמחנו שלושתנו: המורה, אני ובעיקר ילדי.
אני בחרתי להתמקד במטרה ולהרחיב את מגוון הבחירות.
מה אתם הייתם עושים? האם אתם בוחרים להתמקד בעצמכם או בילדכם ?
בברכה : רקפת דייג , הכוונה אישית
