מטפלים בילד אבל בעצם מטפלים במשפחה
מאת: מורן אבן, מטפל ברפואה סינית ורפואת תדרים, התמחה בטיפול בילדים.
החלטתי לכתוב את הכתבה הזו אחרי שינוי גדול שקרה לי בשנה האחרונה, נולד לי בן!
עד עכשיו יצא לי לטפל בעשרות ילדים והורים, המלצתי המלצות, כתבתי מרשמים, לפעמים גם שמתי מחט (אני מטפל ברפואה סינית, אז זה חלק מהעסק) וברוך השם, רוב הילדים והאמהות ולפעמים גם האבות, הרגישו יותר טוב, ואני המשכתי לנסות ולהבין איך זה יכול לעבוד יותר טוב, ואולי יותר מהר, כי זה מה שאני מנסה לעשות בדרך כלל.
ואז כמו שאמרתי נולד לו הדר. ופתאום עמדתי מול עצמי ונתתי לעצמי את אותן עצות ומרשמים, אבל משהו אחד קטן היה שונה, זה אני שהייתי צריך להקשיב ולעשות ולהיות זה שמקבל את העצה. פתאום ההתלבטות לגבי החיסונים היתה מאד קרובה. השאלה האם לתת אקמול, הרי חום זה דבר בריא, זה מעודד את מערכת החיסון, זה מבגר את הגוף ואת הנפש, לשאלה הזו לא היתה תשובה מאד ברורה כשילד שפוך ומתלונן נמצא איתך ביום ובלילה. ובכלל לא תמיד כל העצות שלי עבדו, לפחות לא מהר כמו שחשבתי.
נכון, ראיתי שאכן דיקור מוריד חום מהר מאד, ושבאמת אפשר לעשות אמבטיות פושרות וזה עובד, אבל שאקמול נותן גם לי לישון שעה או קצת יותר שזה לא פחות חשוב. שאחרי טיפול ברפואת תדרים הקטנצ'יק נרגע קצת, ושהצמחים לכאבי שיניים עוזרים, אבל כשצריך אנטיביוטיקה אז צריך.
אבל הנקודה שאולי היא זו שגרמה לי לשבת ולהתחיל קצת לכתוב היא שצריך לזכור שזה לא רק הילד, זו משפחה שלמה שלפעמים צריכה לסגל אורח חיים מסוים אחר ממה שרגילים וזה, בכלל לא פשוט. פתאום קיבלתי גם נעליים של אבא ואני חי לא רק עם אשתי והחברה הכי טובה שלי (זו אותה אחת) אלא גם עם אמא של הדר.
והיום כשמגיע מטופל בן שנה או שלוש לקליניקה זה כבר נמצא לי בראש, ואולי העצות שלי משתפרות עם הזמן והניסיון אבל נראה לי שמי שעשה את הטיפולים שלי היום למה שהם, זה הדר, שהיום הוא בן שבעה חודשים.
