אמא אני מפחד…
דקירה לא חייבת להכאיב
מאת: רחל לשם נמדר RN, MPA אחות יחידת גסטרו ילדים, בית החולים לילדים ע"ש ספרא, תל-השומר
סיטואציה של ילד קטן בוכה כאשר הוא מביט באחות או רופא האוחזים בידם מזרק מוכרת לכולנו מחיינו האישיים כילדים או כהורים לילדים.
חרדת הילד מפני הכאב הנלווה לדקירה גורמת לעיתים לעיכוב בטיפול כתוצאה מהיעדר שיתוף פעולה מצידו, דורשת מהמטפל זמן לשידול הילד אשר לעיתים מסרב בכל תוקף לשתף פעולה, חלק מהמטפלים נתקפים בקוצר רוח למראה הילד "הסרבן".
במקרים רבים הפעולה המכאיבה תתבצע בסופו של דבר, תוך הפעלת כוח מצד המבוגר המלווה את הילד לצורך ריתוקו והשגת שיתוף הפעולה הנדרש. ילד שחווה סיטואציה מכאיבה ומאיימת יגיב בחרדה גם בסיטואציות דומות בעתיד.
אף על פי שברפואה מוכרים זה כבר שיטות, הליכים ואמצעים רבים להפחתת כאב במשך טיפול רפואי, רבים מהגורמים המטפלים בילדים אינם משתמשים בשיטות אלה.
בניגוד למיתוס בעבר שילדים אינם זוכרים כאב, הוכח שלא רק שילודים וילדים חשים בכאב, אלא שהם יכולים לשמור אותו ובחיים המאוחרים עלולים לסבול מתגובות קיצוניות לכאב.
ילדים חווים פעולות רפואיות מסוגים שונים ככואבות ומפחידות לעתים פעולות כמו חיסון, הוצאת תפר או הוצאת עירוי, שייראו למבוגר פשוטות וקלות יחסית, נתפשות בעיני ילד ככואבות ומאיימות.
הפחד מוביל לחוסר שיתוף פעולה מצד הילד המטופל ולהתנגדות לטיפול. בטקס ברית מילה נהגו לתת לתינוק למצוץ טיפות יין והניחו שהתינוק ישכח מהכאב.
כאב ילדים לפעמים אינו מוערך כראוי בגלל מחסור בכלים מדויקים לאומדן כאב ובגלל חוסר יכולת לאמוד טווח רחב כל כך של שלבים שונים בהתפתחות הילד. כאב בילדים לעיתים לא מטופל באותה רגישות בה מטופל כאב מבוגרים. הסיבות לכך מגוונות: קשה יותר לפרש את ההתנהגות הילדים ותגובותיהם, ילדים מתקשים בתיאור כאב, קיים פחות ידע על מנגנוני הכאב של ילדים, ילדים אינם דורשים טיפול נגד כאב, הם נתונים להחלטות של מבוגרים, בקרב מטפלים ובקרב הורים קיים פחד מפני התפתחות תופעות לוואי של טיפולים תרופתיים בילדים.
עיקר הפחד הוא ממתן יתר של חומרי אילחוש, דיכוי המנגנון הנשמתי, פיתוח תלות, וחוסר ניסיון בשימוש בתכשירים אל-חושיים בילדים.
בשנים האחרונות השתנתה התייחסות המערכת הרפואית לנושא הכאב בכלל ואצל ילדים בפרט ועלתה המודעות לצורך במניעת כאב ובטיפול בו ללא תלות במקורו.
בהנחיות שהציעה וועדה שהוקמה במשרד הבריאות, נכתב כי "הפעילות הרפואית גורמת לעתים כאב, סבל ופחד לילדים העוברים טיפולים אלו.
על כל מטפל חלה החובה למזער את הכאב והפגיעה בילדים בכל האמצעים העומדים לרשותו.
כל פעולה רפואית העלולה לגרום לכאב ולסבל של ילדים, או לאי שקט היוצר קושי בביצוע הפעולה – מחייבת ביצוע סדציה או הרדמה בהתאם לשיקול הדעת הרפואי".
כאשר נשאלו ילדים מאושפזים בגילאים 4-10 שנים, מכל מה שעבר עליהם באשפוז, מה הכי כאב. מעל 50% מהם ענו "מחטים".
לכן הוחל בבחינת שיטות עבודה שונות להפחתת כאב לפני טיפול הכרוך בדקירה, אחת השיטות שנבחנו על ידי הצוות הסיעודי הייתה מריחת קרם אלחוש עורי.
הקרם גורם לאלחוש מקומי של העור ומאפשר דיקורים עוריים ופעולות כירורגיות עוריות מינימאליות ללא תחושת כאב.
הקרם הוא על בסיס מים ומכיל מרכיבים הגורמים להרדמה מקומית.
והאפקט המכסימלי של הקרם מושג כשעה מרגע המריחה.
שימוש בקרם אלחוש עורי במבוגרים נעשה בעיקר בתחום הרפואה הפלסטית לשם הסרת שיער, פגיעות שמש בעור, מילוי קמטים ו הסרת הצטלקויות לאחר אקנה.
בילדים, לפני דקירה, שנמרח להם קרם אלחוש זה על ידי אחות, נצפתה הפחתה בעוצמת הכאב וירידה משמעותית בחרדת דקירות ממחטים.
בנוסף לאחר שקיבלו הסבר כי התרופה מפחיתה את הכאב והסבל הנלווה לדקירה ביטויי החרדה וההתנגדות בקרב הילדים פחתו.
אחיות המטפלות בילדים מנסות למצוא דרכים להגברת המודעות למניעת כאב בקרב הורים ומטפלים בקהילה וזאת לנוכח שימוש מועט בקרמים אלה על ידי הורים לילדים לפני בדיקות הקשורות בדקירה.
האחיות מאמינות כי יידוע ציבור האמהות והאבות אודות האפשרויות להפחתת כאב, יעורר אותם לדרוש מצוותים המטפלים בילדים, גם מחוץ לבתי חולים, שימוש בקרמים אלחושיים.
הכוונה להרחבת השימוש גם במרפאות, במוקדים רפואיים ואפילו בבית לפני פעולות מכאיבות.
אנו תקווה כי השימוש בתכשירים למניעת והפחתת כאב יתרחב ובכך נמנע סבל מיותר מילדינו.
