על גירושין לא טראומטיים

על גירושין לא טראומטיים
מאת: אורנה אפק – פסיכולוגית קלינית בכירה ומנהלת את מכון תמוז

פרידה של הורים, היא אירוע נפוץ בימינו (26 אחוז מכלל הזוגות הנשואים בארץ, מתגרשים), אך עדיין ללא ספק ,הפרידה קשה וכואבת לכל הנוגעים בדבר.
חשוב מאוד להבחין בין מצב של פרידה, שהוא כואב, קשה, אך לא פוגע בבריאות הנפשית של הילדים, לבן פרידה טראומטית, הפוצעת ויוצרת "שריטות" עמוקות וכואבות בנפשם של הילדים ,שריטות- הנשארות אחר כך לאורך כל החיים.
ילדים להורים גרושים, לא מגלים בהכרח בעיות נפשיות יותר מילדים להורים שלא נפרדו.
על כן, השאלה המרכזית היא: כיצד להיפרד מבלי ליצור חוויה הרסנית בלתי ניתנת לתיקון?

פרידה יוצרת במקרים רבים, תחושות קשות אצל האב והאם.
תחושות של זעם, נבגדות, קנאה, צורך בנקמה, חוסר אימון חרדות נטישה ועוד.
קשה ומורכב מאוד, לנהל תהליך של פרידה ותוך כדי כך, לשלוט ברגשות שלא ישפיעו על ההחלטות המרכזיות הקשורות בילדים, קשה מאוד להצליח לזכור על העת את טובת הילדים.

הנקודה המרכזית שיש לקחת בחשבון היא, שהילדים זקוקים לשני הוריהם! לא מדובר רק במובן הקונקרטי, בו שני ההורים מגדלים את ילדיהם בתורם- אלא קודם כל במובן הרגשי.
כאשר הורה אחד מסית את הילדים כנגד השני, "מרעיל" אותם ויוצר ריחוק רגשי ביניהם לבן ההורה השני – הדבר פוגע קשות בנפשם של הילדים.
יש לדעת כי כל הורה, הוא חלק מהזהות של ה"אני" או "העצמי" של הילד.
כאשר למשל האם משדרת לבנה שאביו הוא שקרן וטיפש – היא למעשה אומרת לבנה שהוא כזה! אפילו אם היא לא תכוון את העלבונות האלה באופן ישיר כלפיו.
כלומר, הורים שמצליחים לשמר יחסים , שיש בהם כבוד, הערכה ואף התחשבות הדדית זה כלפי זו, למרות הפרידה הכואבת, למעשה משמרים דימוי עצמי חיובי אצל הילד עצמו.
אין לשכוח, שבכל מקרה, כל ילד יזכיר להורה את בן/בת זוגו לשעבר : מראה חיצוני, תנועות מסוימות , אהבה לאוכל כזה ולא אחר, תחביבים וכך למעשה, בכל רגע יכולה לצוף לפתע, דמותו של ההורה השני.
אם קיימת עוינות ודחייה קשה ביחסים עם בן/בת הזוג לשעבר, רגשות שליליים אלה עלולים להיות מועברים כלפי הילדים ולפגוע בהם קשות. כאן המקום לציין כי אך טבעי הוא שבסיטואציות מסוימות יעלו רגשות שליליים כלפי הילד שלא באשמתו (על היותו דומה לבן/בת הזוג לשעבר) , אולם כאשר דמיון הילדים להורה השני, משפיע באופן בסיסי על מערכת היחסים הורה-ילד (כשמערכת היחסים מאוד שלילית ), הדבר עלול לגרום לנזק רגשי אצל הילד.

הורים הדורשים באופן סמוי או גלוי מילדיהם "לבחור צד", יוצרים קרע בעולמם הנפשי .
ילד לא מסוגל לוותר באופן טבעי על אחד מהוריו.
לוותר על אחד מהם, משמע לוותר על חלק מעצמו, כמו גם להיפרד מדמות הורית חיונית ביותר.
אכן, הפיתוי "לנכס" את הילד לעצמך, הוא גדול.
כך גם הילד איתך וגם ניתן כך לפגוע ולנקום בהורה השני. נירה (שם בדוי כמובן) סיפרה לי בטיפול, איך לאורך כל ילדותה אביה שחי בנפרד מאימה, עשה לה "שטיפות מוח", עד כמה אימה אגואיסטית, מרוכזת בעצמה ומזניחה.
היא התרחקה מהאם וחשה קשר קרוב ועמוק לאביה ופחד לאבדו.
בכל פעם שחשה קירבה לאם, חשה עצמה כבוגדת באב.
היא זוכרת את עצמה בגיל ההתבגרות בוחנת את עצמה ונבהלת כשמגלה אצל עצמה סימנים המזכירים לה את אמה.
היא לא רצתה להיות כמוה, אבל לא היה לה כל מודל נשי אחר, שאיתו תזדהה ותחוש שרוצה להדמות לו.
נירה חשה חוסר בטחון ובלבול רב לגבי עצמה ולגבי זהותה הנשית. במהלך השנים חשה אף רגשות אשמה כבדים על שזנחה את אמה ותחושת חסר נוראית של דמות אם.
האב זכה אומנם בבת נאמנה, אך פגע בעולמה הנפשי.

שיתוף פעולה בן ההורים, לאורך כל תקופת הילדות של ילדיהם, היא קריטית.
החל מהשלב הראשון של הפרידה וכלה בחיי היום יום, שנים לאחר מכן, בנושאים כמו חינוך, חיי חברה, חופשות ועוד.

שיתוף הפעולה צריך להיות ממש מהרגעים הראשונים בהם ההורים מחליטים שעליהם להיפרד.
כאשר הפרידה לא מתוכננת ולא נעשית תוך שיתוף פעולה, היא עלולה להיות טראומטית: הילה גילתה שגיא בוגד בה.
הפגיעה שחשה הייתה כה קשה, עד שדרשה מגיא לעזוב את הבית תוך 24 שעות.
גיא חש אשם ואכן ארז את חפציו במהירות, מלמל משהו לילדים ועבר לגור בבית אמו.
אין ספק, שאפשר להבין לגמרי את תחושותיה של הילה ואת משאלתה לפגוע בגיא "ולהעלים" אותו מחייה.
עם זאת, מה מרגישות שתי בנותיהן בנות ה-5 וה-7? מבחינתן כל עולמן התהפך ואין להן מושג מדוע ולמה.
הן עלולות לפרש זאת בדרכים שונות כמו: "אבא שונא אותנו ולכן עזב את הבית", או "לא נראה יותר את אבא".
"אימא תעלם לנו כמו אבא", "אין אפשרות לסמוך על ההורים שלנו שיהיו תמיד שם בשבילנו".
גם אם אומרים לילדים את המשפטים "הנכונים", הדבר לא מונע את פירושיהם שלהם.
גם אם גיא, יבקר את בנותיו לעיתים קרובות, היעלמותו הפתאומית מהבית תיצור זעזוע קשה.
הפרידה דורשת תהליך והכנה.
הילה במקרה זה, הייתה צריכה לגלות בגרות רגשית ולהתעלות מעל רגשותיה הקשים, לחשוב על בנותיה ולמרות הקושי הרב הכרוך בכך, לסכם עם גיא את תהליך הפרידה ההדרגתי, הנכון עבור בנותיהן.

ה"קואליציה" ההורית, צריכה לפעול היטב, לא רק בעת הנישואין.
חשוב שיהיה שיתוף פעולה ויכולת לתת גיבוי ותמיכה זה לזו, גם בעת פירוק התא המשפחתי.
אין ספק שהדבר דורש בשלות רגשית, כוח נפשי רב ורגש הורי מפותח. לעיתים יש צורך בעזרה של איש מקצוע (מגשר , פסיכולוג, עובד סוציאלי), אדם אובייקטיבי ומנוסה, שחוסך כניסה למעגלים הרסניים של נקם-שנאה-נקם ופגיעה שהיא בראש ובראשונה בילדים.