מאת רקפת דייג – הנחייה אישית להורים עפ"י שיטת אדלר
זה הרגע המתוק לפני סרט המתח שנקרא "האפיקומן".
לכאורה, זה אמור להיות משחק ילדים משעשע. אך במציאות זו "מלחמת עולם". התחרות על מציאת האפיקומן תמיד נגמרת בבכי של ילד קטן… ומי רוצה ילד קטן ובוכה כשכל מה שבא לו זה ללכת לישון?!
טוב אז… אשמח לשתף אתכם על הדרך הייחודית שבה ניסיתי למזער נזקים:
לאחר ניתוח מעמיק עברתי לנסיון ב': כל ילד מחפש בתורו.
תוצאות ניסוי ב' : "זה לא פיייייייר!!! למה אני מחפש אחרון??"
בכי.
נסיון ג': הגרלה לגבי תורות החיפוש.
תוצאות ניסוי ג': הילדים מצאו מצות וקיבלו כסף, אך היו משועממים. מסקנה: יותר קל לתת לילדים כסף בלי כל הסאגה הזאת…
כהורים, עלינו לבחור: מה חשוב לנו? שקט או בכי? ילדים מתוסכלים בוכים כי זה טבעי. כולנו רוצים לבכות במצבי תסכול.
אנחנו לא יכולים למנוע תסכול, אך מתפקידנו ללמד אותם להתמודד עם מציאות מתסכלת. לדוגמא : הפסד במציאת האפיקומן.
איך עושים את זה? בחיי היום יום יש הרבה סיטואציות של תסכול. האתגר שלנו הוא לראות במצבים אלה הכנה לקרב החיים. לא לפתור את הסיטואציה, אלא לתת לילד לחוות את הרגש הלא נעים ובמשך הזמן לאפשר לו ללמוד שלא כל תסכול הוא הרסני לתחושת הערך שלו.
להסתכל על סיטואציות כפי שהן – בעיות שיש לפתור.
אנחנו כהורים, יכולים למקד את הילד בבעיה ולאפשר לו למצוא את הדרך הייחודית שלו לפתרון הבעיה . לשקף מגוון אפשרויות בחירה כשהמטרה ברורה.
לכן, אם לא תרגלתם "מצבי תסכול" לפסח הקרוב , אל תשלחו את ילדכם לקרב כאשר לא עשה אימונים, כי בסופו של דבר זה ייגמר בכאב.
כדי לבחון אם עשיתם עבודה טובה והכשרתם את ילדכם להתמודדות , יש לכם שנה שלמה עד לפסח הבא להכין אותם לקרב.
במה אתם בוחרים השנה? האם לא הגיע הזמן שנצא מעבדות לחרות?
חג פסח אביבי נעים וטעים!
בברכה : רקפת דייג
הנחייה אישית להורים ע"פ אדלר
