זווית אחרת על קנאת אחים
מאת: אורנה אפק – פסיכולוגית קלינית בכירה ומנהלת את מכון תמוז
כאשר מזכירים קנאה בן אחים, במקרים רבים ההתייחסות היא לקנאה שנוצרת אצל הילד, הן בשל לידתו של אח או אחות קטנים, או בשל אישיותו ובעיותיו שלו.
הייתי רוצה להתייחס דווקא לקנאה הנוצרת במצבים בהם הילד חש נכון, שהאם או האב, חשים רגשות חמים וקרובים לאחיו/אחותו, יותר מאשר כלפיו.
איך יתכן ? אתם שואלים..
הרי הורה צריך לאהוב את ילדיו בדיוק אותו הדבר, באופן שווה לחלוטין. העלאת הנושא עצמו, מעוררת מייד באופן טבעי רגשות אשמה.
עם זאת, חשוב לי לנפץ את המיתוס, שהורה תמיד אוהב את ילדיו באופן שווה, בכדי שניתן יהיה להבין יותר ולעזור לילדים שחשים קיפוח וקנאה.
רגשות הקנאה, במידה והם קשים ועוצמתיים, הם עלולים לגרום להפרעות התנהגות כמו התפרצויות זעם, מאבקי כוחות בלתי נגמרים ואף חוסר בטחון עצמי וחרדות שונות.
חשוב מאוד להבחין בן "נתינה" לילד ברמה קונקרטית, לבן "נתינה" רגשית- אותנטית של חום ואהבה: רוב ההורים מודעים לחשיבות שלא להפלות ילד אחד על חשבון השני.
אם ילד אחד מקבל ממתק, גם השני יקבל, אם לילד אחד קונים צעצוע, ברור שגם לילד השני קונים.
אך מה קורה כשמרגישים תחושות שונות לילד אחד לעומת השני? מה קורה כשכלפי ילד אחד קל ופשוט יותר לחוש תחושות חיוביות מאשר כלפי הילד האחר?
בניגוד למיתוס, הורה תקין, אומנם חש דאגה ואכפתיות עמוקה באותה מידה לכל ילדיו , אך במקרים רבים קיים שוני (לפעמים קטן ביותר), בתחושות הקרבה והחום הספונטניים שהוא חש לכל ילד.
למעשה, מצב זה הוא טבעי ביותר ומתרחש לעיתים קרובות.
לדוגמא, נופר בת ה-5 היא הבת הבכורה.
כשנולדה להוריה, אמה הייתה צעירה בת 21 וחשה למעשה שעדיין מעט מוקדם לה להיות אם.
החופש שלה נגזל עוד לפני שהספיקה ליהנות מגילה הצעיר.
האם חשה כעס סמוי על נופר שתבעה ממנה כל כך הרבה תשומת לב. רק כשנולדה עדן, הבת השנייה, לאחר 4 שנים, חשה האם מוכנה יותר והופתעה מרגשותיה האמהיים החמים שהחלו להציף אותה כלפי ביתה . נופר חשה שעדן זוכה לחום רגשי, שהיא מעולם לא זכתה בו וצפתה בקנאה כיצד אימה מתפעלת מעדן ושמחה מכל מחווה קטנה שהקטנה עושה.
היחסים בן האם לנופר, החלו להתדרדר יותר ויותר הם לוו במאבקי שליטה וכעסים שפגעו באם ובביתה. ניתן לאומר שהייתה פה קנאה "מוצדקת" של נופר באחותה, לא רק בשל קנאת אחים טבעית, אלא משהו ביחסים עם האם תרם להחרפת רגש הקנאה.
דוגמא נוספת: אייל נולד להוריו, לאחר שההורים איבדו בן בכור ממחלה. אייל נולד לאחר הולדתן של 3 בנות.
עם הולדתו האב והאם חשו, שהבן הקטן, מפצה במעט על אובדנו של בנם הבכור, בשל היותו בן.
נעה הקטנה ביותר, חשה שעם הולדתו של אייל, נלקח ממנה מקומה באופן פתאומי ואכזרי.
ואכן, המציאות האוביקטיבית הייתה כזו : המשפחה המצומצמת והמורחבת חגגה את הולדתו של נסיך הבית הבלתי מעורער.
נועה נאלצה להתמודד כל שנות ילדותה, עם הקנאה הקשה כלפי האח שזכה במקום כה מיוחד.
יש דוגמאות רבות נוספות, כגון אישיותו של כל ילד וילד, כאשר להורה קל יותר להתחבר רגשית לילד אחד בשל תכונותיו והאחר מעורר כעס אצלו ואולי אכזבה על מה שהוא (אב שמעריך תכונות של סקרנות אינטלקטואלית ובנו הוא ילד שלא אוהב ללמוד ונהנה יותר ממשחקי כדורגל, לעומת בן אחר שדומה לאב יותר או אם שחשה דחויה חברתית ומתקשה לראות תכונות דומות בביתה האחת ושמחה וגאה בבתה האחרת שהיא חברותית ומלאת בטחון עצמי ועוד ).
כמובן הכל שאלה של מידה.
כאשר מדובר בשוני מסויים, אך לא גדול ביחס הרגשי כלפי ילד אחד בהשוואה לשני, הדבר דורש תשומת לב, אך אין כאן בעייתיות של ממש.
עם זאת, כאשר הורה חש בקלות רגשות אהבה וחום כלפי ילד אחד וריחוק ואולי אף כעסים בלתי פוסקים כלפי השני, חשוב שתדלק נורה אדומה וההורים יתגייסו לטפל במצב.
אז מה עושים?
חשוב בראש ובראשונה להיות מודעים לתחושות השונות ולהבין שהן טבעיות.
אין סיבה לחוש אשמה, היות ומדובר בתחושות עמוקות שלא ניתן לשלוט או לכוון אותם.
המודעות תאפשר להבין יותר את הילד והילדה החשים קנאה והפתרונות למצב יהיו נכונים יותר.
במקום למשל לקנות יותר מתנות לילד החש מקופח (כפיצוי), עדיף לעין ערוך, לחפש דרכים להתקרב אליו יותר, להעניק לו יותר רגשית, למצוא את המקומות בהם הוא מיוחד ולחזק אותם.
לפעמים הורה, בשל תחושת חוסר האונים שלו, עלול להשליך את תחושת האשמה על ילדו המקנא: "אתה מקבל הכי הרבה ואתה לא מעריך את זה..אתה סתם כפוי טובה ולא מעריך את מה שנותנים לך". הורה שמודע לסיבות האמיתיות לקנאת ילדו, פחות מאשים את הילד,מבין אותו יותר ומתאפשרת תקשורת חיובית ובונה.
הורות טובה היא לא הורות מושלמת.
הורות טובה היא קודם כל יכולתו של ההורה לקחת אחריות ולבדוק את חלקו בכל מה שמתרחש עם ילדו, ללא הלקאה והאשמה עצמית. הבדיקה צריכה להיות ממקום של רצון לשינוי במידת הצורך.
הורה כזה, תמיד יעניק לילדיו את הצרכים הבסיסיים הרגשיים, להם הם זקוקים, גם אם לא באופן מושלם .
חשוב מאוד לאפשר לילדים לבטא את רגשותיהם ולתת לרגשות אלה מילים.
ילדים מסוגלים יותר , לדבר על פחדים, על כעסים ופחות על קנאה. ילד שמבטא את קנאתו ("את יותר אוהבת את רן ופחות אותי ואני מקנא"), הוא ילד שיוכל להתמודד ביתר הצלחה עם רגשות הקנאה.
כמו תמיד, במצבים שנראה שיש צורך בעזרה ובייעוץ, אין צורך להסס. לעיתים פגישה אחת או שתיים עם איש מקצוע, עשויה לפרוץ מעגלים סגורים בקשר הורה-ילד ולשנות באופן משמעותי את האווירה בבית.
לפרטים:
אורנה אפק
טלפון: 035221521
