להשאיר או לא להשאיר ילדים שנה נוספת בגן?
מאת : "דרך המילים" אורלי נעמה אלקריב
מחקר שנערך בנתניה מעלה ששנה נוספת בגן לא בהכרח תסייע לילד להיות מוכן יותר לדרישות ביה"ס.
בשנים האחרונות, יותר ויותר הורים לילדים בגיל הגן מנצלים את העובדה שמשרד החינוך משאיר בידיהם את הבחירה האם להשאיר את הילד עוד שנה בגן, או להעלות אותו לכיתה א' ומחליטים שכדאי שישאר שנה נוספת בחממה של גן הילדים.
משנה לשנה עולה מספר הילדים שנשארים שנה נוספת בגן והנתונים מדברים על 12% מהילדים, קרוב ל-15 אלף ילדים בשנה.
אלא שמחקר שנערך בעיר נתניה בקרב ילדים שסיימו את שהייתם בגן ועלו לכיתה א' , קובע כי השארת הילד בגן לא בהכרח מצמצמת את הפערים בינו לבין חבריו, כפי שמצפים ההורים.
במילים אחרות – העובדה שהילד בילה עוד שנה בגן הילדים, לא בהכרח יסייע לו להתגבר על קשיי הלמידה ולהבין טוב יותר את החומר, כשם שלא בהכרח, יסייע לו להיות מקובל יותר מבחינה חברתית.
הבנת חומר הלימוד ומקובלות חברתית של ילדים בקרב חבריהם הינם שני מאפיינים של התאקלמות ילדים בסביבה חינוכית כמו בית ספר.
גם ההורים מודעים לחשיבות הפרמטרים האלה ולכן,כנראה, מעדיפים שהילד ישאר שנה נוספת בגן כדי שכישוריו החברתיים יתפתחו בסביבה נוחה ומוכרת. וזאת עד לעלייה לכיתה א' בבית ספר חדש ,לא מוכר ולרוב מאיים.
הורים רבים גם מעדיפים לפתח אצל הילד את הידע בחשבון,עברית ואנגלית,לפני כיתה א',בהנחה שהוא יגיע מוכן ובטוח לבית הספר.
המחקר החדש, אותו יזמה מחלקת החינוך והשירות הפסיכולוגי (שפ"ח) בעיריית נתניה, נערך בקרב ילדים בכיתות א' עד ג'. המחקר בחן את השתלבותם החברתית והפדגוגית של כמעט אלף ילדים שנשארו עוד שנה בגן, ביחס לחבריהם בכיתה שלא נשארו בגן שנה נוספת.
מטרת המחקר, היתה לבחון עד כמה השארת הילד בגן משפיעה על התיפקוד החברתי והקוגנטיבי שלו בהשוואה לילדים שעלו לכיתה א'.
תוצאות המחקר הראו כי בסוף כיתה א' לא נצפו הבדלים מובהקים בין שתי קבוצות הילדים אולם הייתה נטייה קלה לתפקוד מעט יותר נמוך – דווקא בקרב אלה שנשארו שנה נוספת בגן. בכיתה ג' הפערים כבר היו מובהקים.
המסקנה: אין הוכחה לכך שהשארת ילד בגן לשנה נוספת מביאה לסגירת פערים לעומת תלמידים אחרים בכיתות הראשונות של בית הספר.
"שנה נוספת בגן היא לא הפתרון, ובטח לא הפתרון הבלעדי לכל הילדים", מסבירה מנהלת השירות הפסיכולוגי בנתניה, דני ז'ורנו. "היו ילדים שזה מאוד תרם להם והיו שנזקקו ליותר זמן בשלות".
אידה נולמן, רכזת לגיל הרך בשירות הפסיכולוגי בנתניה, מוסיפה : "הקבוצה שהשתלבה הייתה הילדים הקטנים יותר שנשארו בגן ובשנה הבאה היו למעשה, הגדולים יותר. אצלם הבעיה הייתה כנראה בשלות, והזמן עשה את שלו. אבל אם הבעיה היא לא בשלות, אז הישארות שנה בגן היא פתרון זמני בלבד. אחר כך הילד ימשיך לסחוב את הבעיה".
מנהלת מחלקת החינוך בנתניה, תרצה גרינפלד, טוענת כי יש צורך דחוף בשינוי מערכתי. "המערכת התייחסה להישארות בגן כפתרון לכל הבעיות", אומרת גרינפלד. "ההורים בחרו בדרך הקלה וציפו שהישארות בגן תהיה התשובה. הם ראו את כל הבעיה בחוסר בשלות. אמנם יש ילדים שעבורם זה נכון, אבל אנחנו באים להפריד בין בשלות למוכנות. אלה שני מושגים שונים".
